עוזי מוזי… כאן כלא שש

אביב 1973 כמה חודשים לפני מלחמת כיפור,
שירתתי בקבע ויום אחד נמאס לי מהקטע הזה של צבא, השארתי טופס 55 על השולחן בבסיס, הודעתי על התפטרות מהצבא ונסעתי הביתה.
מי בכלל חשב שהדפוקים האלה יתייחסו אלי כאילו אני חייל סדיר. עוברים כמה שבועות, לילה אחד דופקים בדלת (גרתי בנתניה), משטרה צבאית באו לעצור אותי, אומרים לי אתה נפקד מהצבא, אומר להם, 'היי הלווו' אני חייל קבע, עובד בצבא, מקסימום הפרתי חוזה אבל לא יותר מזה, כמובן שאין עם מי לדבר, מעבירים אותי למעצר צבאי בצומת בית ליד ולמחרת משפט במחנה גדי בבקעה, הצבא לא היה מוכן לקבל את התפטרותי המיידית, נשפטתי לשבועיים מאסר.

כלא שש !Here I come
או, סוף סוף אני מגיע לכלא צבאי, מה שלא הצלחתי לעשות בסדיר מגיע בקבע.
עובר את שלבי הקבלה, מעבירים אותי לאולם גדול, הרבה מאד מיטות ב-3 קומות, מצליח למצוא פינה טובה…
קומה שלישית בלי מעלית, נקודת תצפית מעניינת.

מגיע הערב, אחרי ארוחת ערב, שוכב שם למעלה בטן גב, מנהל שיחות עם חבר'ה מהמיטות הסמוכות, בתוך החושך ומבעד לחלון מסורג קטן שנמצא מעל המיטה שלי, אני שומע אנשים מהחדר הסמוך מדברים, צוחקים, דופקים "סטארטרים" בלי הכרה, שומע קול מוכר מצד שני של החלון.
כאן, אני ממש לא זוכר, ויזכיר לי הצד השני של החלון בהמשך, מי זיהה את מי קודם, בכל אופן קריאה:
עוזי!? מוזי!?
מה אתה עושה כאן? ומה אתה עושה כאן?
הכל על המיטה העליונה שם משני צידי החלון הקטן מתכופפים בגלל התקרה שנמצאת כמה סנטימטרים מעלינו.
עוזי שואל: בא לך איזה 'צינגלה'?
פה! עכשיו? 'צינגלה'? מאיפה? אני שואל
יש פה 'כייף' עונה מהצד השני.
נו, תוך זמן קצר עוברת צינגלה מוכנה מצד שני, גם בצד שלי מצטרפים כמה לחגיגה, יושבים על המיטה בקומה שלישית ו…מעשנים ביחד, אלה מפה ואלה מפה, והצחוק שוטף את שני התאים.