ביום החתונה שלי, שהיתה על הגג אצל ההורים שלי, בקיצור לפני החופה אני כבר לא זוכר מי שואל אותי? רוצה שורה? אני אומר "בטח".
יורדים לקומה התחתונה, ניכנסים לשרותים סוגרים את הדלת ומריחים, פתאום אמא שלי צועקת מחוץ לדלת "מה? עוד פעם אתה מעשן את החשיש הזה? אפילו בחתונה שלך? פתחתי את הדלת עם חיוך של אחרי הסנפה "איפה העשן"? אני אומר לה. היא מסתכלת רואה כמה חברה בחדר אמבטיה. היה לה קשה להבין את הטירוף הזה.
שיהיו בריאים ההורים שלנו, או אלה שנפטרו, שיהיה זכרם ברוך. כמה הם עברו איתנו, כל אחד מאיתנו כמו 10 ילדים גנובים.