סוס נגד אופנוע

אביב 1967, קצת לפני שמנחם התגייס (מחזור מאי 67 'מאו-מאו' מס' אישי 202).
שבת, מנחם ואני עולים על האופנוע, נוסעים לקיבוץ רגבים שם למד פעם כילד חוץ, נוסעים לבקר את יניב חברו הטוב מהקיבוץ ולבקר את הסוסים שמנחם כל כך אהב. מנחם "חולה סוסים" ידוע וכולכם זוכרים בודאי שהוא היה רוכב מעולה משכמו ומעלה, כשמנחם היה רוכב, הוא והסוס הפכו להיות יחידה אחת.
מגיעים לקיבוץ פוגשים את יניב, בחור מדהים אשר לצערנו נהרג אח"כ כשהג'יפ שבו נסע עלה על מוקש כשבועיים לפני שחרורו מהצבא, ולמי שאינו יודע בני הגדול יניב נקרא על שמו.
מטיילים במשק, משתוללים קצת עם האופנוע בשדות ומגיעים, איך לא? לאורווה. מנחם לוקח את הסוס האהוב עליו לרכיבה באזור (בלי אוכף, ברור..). כך אנו יוצאים לשדה, מנחם על הסוס, אני על האופנוע, בשלב מסויים מנחם מציע 'בוא נעשה תחרות', אני כמעט נופל מצחוק, איזה סיכוי יש לסוס מול האופנוע? אבל אתגר זה אתגר ואנו בוחרים שטח שמתאים לכך טווח של כ-150 מטר. המירוץ מתחיל וכל מה שאני יכול לראות בכמה עשרות מטרים הראשונים זה רק את ענן האבק שהסוס והרוכב 'המטורף' שלו משאירים לי, אני סוחט את ידית הגז, מחליף הילוכים במהירות ראשון, שני, שלישי, רביעי ורק על קו הסיום מצליח בגלגל וחצי להשיג את שני המטורפים האלה (הסוס ורוכבו).

גונדולרים על אופנוע
אחה"צ יצאנו מהקיבוץ בדרכנו חזרה לת"א כשני ק"מ מהקיבוץ נקרעה שרשרת האופנוע, חוליית מנעול השרשרת נשברה, כל הנסיונות לחבר לא עזרו, כיוון שאין משהו יכול להחליף את החוליה החשובה הזאת, וכך מצאנו את עצמנו גוררים את האופנוע ומדי פעם נוסעים בשיטת הגונדולה לאחר שהורדנו ענף עץ 'סנדה', פעם מנחם 'גונדולר' ופעם אני, כך הגענו אחרי כמה שעות עד צומת בנימינה, היה כבר חשוך ואין עם מי לדבר, החבאנו את האופנוע בין השיחים לצד הכביש ונסענו באוטובוס לת"א, למחרת חזרנו עם מנעול שרשרת מקורי ומאז למדנו להחזיק באופנוע מנעול שרשרת נוסף.