מוזי, לא!!!

ורדה שהייתה אהבה גדולה שלי, התגייסה לצבא קצת לפני ושירתה בקריה, הזוגיות שלנו כבר הייתה לקראת סיום, בעצם ורדה כבר רצתה לסיים את הקשר אבל היו אלה כנראה הימים שעדיין קשה לעשות את הצעד הסופי.
יום אחד נודע לי שמישהו מהבסיס שלה הזמין אותה לצאת והם הלכו לסרט. כל הפיוזים נשרפו לי בראש, האגו, הקנאה, הרכושנות בקיצור סרטים בראש, ראיתי כבר איך הבחור הזה ייראה אחרי שאטפל בו.
הגעתי לכיוון הבית של ורדה, בורוכוב זוכרים? ירדתי מכיוון רח' מלצ'ט כשלפני כן כיביתי את האופנוע כדי שמרים, אמא של ורדה לא תשמע וגלשתי עד פינת רח' מיכ"ל, שם החניתי את האופנוע ועמדתי לתצפית ליד הבית בפינת מיכ"ל כדי לחכות שורדה תגיע עם הדפוק שהעיז לצאת איתה.
אני מתמקם מתחת לעץ יושב על הגדר ומחכה עם ים של סבלנות, מדי פעם רואה את מרים מעיפה מבט למטה לראות כנראה אם ורדה חוזרת, אבל לא יכולה לראות אותי בחשיכה בפינה מתחת לעץ. הזמן עובר ומפלס העצבים עולה בתוכי, אבל אני כמו פסל ללא תזוזה עומד במקום ומחכה.
לבסוף מגיע הרגע שבו אני רואה את ורדה והמחזר שעומד להתחבר מיד לכוכבים, יורדים מכיוון רח' מלצ'ט לבורוכוב, הולכים כמה מטרים בצד המדרכה שאני עומד וחותכים את הרחוב באלכסון לכיוון הכניסה של הבית, מהצד השני אני יוצא מהחושך אל תאורת פנס הרחוב, חותך באלכסון לכיוון הכניסה לבניין, הם עדיין לא רואים אותי, אני מהופנט, מתכנן את המתקפה על הבחור חושב איך לתת לו את המכה הראשונה, ללא מילים, כולי מכוונן ומרוכז ופתאום שומע מלמעלה את קולה של מרים אומרת בציווי: מוזי, לא!!!
באותה שנייה חזרתי לעצמי, וברור שאם מרים אמרה לא, זה יהיה לא.
ורדה והבחור רואים אותי, ורדה שידעה מה צפוי, אומרת לי, מוזי עזוב אותו תן לו ללכת!
אני פונה אל הבחור ואומר לו, תעוף מכאן ושלא תעיז להתקרב יותר לאזור שלה!
אח"כ הסתבר שמרים ידעה כל הערב שאני עומד שם, תיצפתה עלי וזאת הייתה הסיבה שכל הזמן הציצה וחיכתה לרגע שורדה תחזור, כיוון שידעה מה צפוי לקרות.