נתחיל מזה שמנחם ישב בבית סוהר פה בשוויץ מרחק חצי שעה נסיעה מאיפה שגרתי.
אז כמו שחשבנו בימים ההם, אי אפשר היה להשאיר את מנחם בלי חומר, היה אפשר לבקר אותו פעמיים בחודש… ואחר כך עם קומבינות, כל שבוע. אז תיכננו עם יוסי שבא מהולנד עם הרכבת לילה לברן, והוא היה מכניס כמה עשרות גרמים חומר בתחת. אני ואישתי היינו הולכים להביא אותו מהרכבת ב10 בבוקר והביקור היה מתחיל ב11. אז היה לנו זמן לעצור באיזה מסעדה בדרך, כדי שהוא יוציא את זה בשירותים, בקיצור, עוצרים בדרך… יוסי יוצא מהשירותים במסעדה עם מבט בעייתי ואומר: "לא יוצא". בינתיים צריך למהר לביקור, אז נוסעים, עוברים את הבדיקות, את הוודקה שמילאתי במיץ תפוזים הם לא גילו, וכמובן לא את החומר שאצל יוסי. ניפגשים עם מנחם, חיבוקים, נשיקות, יושבים על שולחנות הביקורים, בכל הצדדים יש עובדים של הכלא שמסתכלים, מנחם שואל את יוסי… איפה המוחר? יוסי עונה לו : "בתחת" מנחם בקריז צועק בלי שליטה… "מה בתחת?" אחרי ויכוחים בשפה הפוכה… כאילו השומרים מבינים עיברית פשוטה.. יוסי נכנס לשירותים, עוברים 5 דקות, עוברים 10.. והשומר כבר מתחיל להסתכל לצדדים, יוסי יוצא. נתן למנחם חומר.. מנחם נכנס לשרותים.. פתאום אני רואה את יוסי מוכר חומר לאחד האסירים מתחת לשולחן….