מנחם אהב לסיים מכות מהר, מכה שתיים ולגמור את הסיפור, אני אהבתי יותר את האקשן שבהאבקות, סמכתי על עצמי שאצא מכל מצב….. מנחם היה אומר תמיד, "אני לא לוקח צ'אנסים שאחטוף ראשון".
זוכרים שהיתה תקופה שמנחם גר אצלנו ברמת יוסף? בכל אופן, לילה אחד מאוחר מאד, אנחנו חוזרים מבילוי, לא זכור לי למה לא נסענו עם האופנוע באותו לילה. אנחנו הולכים ברגל לכיוון הדירה מאחור הולכים 3 חבר'ה ושרים בקול רם, החלטנו שנגרה אותם קצת ונמצא סיבה ללכת מכות.
אמרתי למנחם, תזכור, אל תגמור את זה ברגע כמו שאתה רגיל, בוא נלך איתם קצת מכות….
הסתובבנו לאחור ואמרנו להם "תפסיקו לשיר אתם מרעישים", המשכנו ללכת עוד כמה צעדים והם התחילו שוב לשיר, הסתובבנו לאחור ואמרנו להם "אמרנו לכם שתפסיקו לשיר!". היה שם אחד כנראה מהיר קליטה ומיד אמר, "אנחנו לא רוצים ללכת מכות" ואחר אמר, "אנחנו נשיר כמה שנרצה". אוי, איזה טעות….
הוא עוד לא הספיק לסיים את המשפט חטף ממנחם פצצה לפרצוף ועף לכביש, מנחם אוחז בתמרור שלידו עמדנו משתמש בו כציר, עושה סיבוב ומכניס מכה אדירה לשני שעוד לא מבין מה קורה פה והפנים שלו מתמלאות בדם, הראשון שעף לכביש מתחיל להתרומם ומנחם עם המשך התנופה על הציר מכניס לו בעיטה לרקה עם נעלי השפיץ של אותם ימים, ההוא נשכב כמו שק על הרצפה מאבד את ההכרה, השלישי (ההוא עם ה"לא רוצים מכות") אומר מיד "לא עשיתי כלום, לא עשיתי כלום" וניגש לעזור לחבר שלו ששוכב על הכביש מטושטש לגמרי.
במורד הכביש מגיע מיניבוס מונית, הנהג עוצר לידינו יוצא מהמונית ואומר לנו "מה יש לכם השתגעתם?"
אני מתוסכל לגמרי שלא הספקתי כלום, הרי סיכמנו ש"נלך מכות" ולא בשיטת "הזבנג וגמרנו" של מנחם, אני פונה אל נהג המונית ואומר לו "תעוף מכאן מהר", ההוא מנסה להגיד מילה, אני דופק לו אגרוף בחזה ומעיף אותו לתוך המונית, הוא נותן גז וטס משם בבהלה.
בינתיים המעולף התרומם עדיין מטושטש, נתמך ע"י ה"לא רוצים מכות" והשני מדמם מהאף, לא מבינים מה נחת עליהם פתאום ומתרחקים מאיתנו במהירות.
הלכנו הביתה וכעסתי על מנחם שסיים את זה כל כך מהר, הוא צחק והסתלבט עלי גם עוד הרבה שנים אח"כ ומספיק שאחד מאיתנו היה שואל: "זוכר את נהג המונית מרמת יוסף?" מיד היינו פורצים בצחוק, איך מהתסכול שלי "הכנסתי" לנהג המונית המסכן, וההוא שאמר "לא רוצים מכות… לא עשיתי כלום…".
כמובן שכיום הצטרפנו לאגודה נגד אלימות מכל סוג, אז היה את ה"פאן" של "ללכת מכות".