תן לי LCD אני רוצה פלזמה בראש

ה"מסע" הראשון
מנחם ואני כבר היינו בלייני "גן מאיר" ותיקים, חוץ מ"כייף", דורסידינים, ורודים, סירופים לשיעול וכל הבא ליד ולפה "ברוך הבא".
יותר חזק – יותר מהר – יותר גבוה
יום אחד איקי אומר לנו, הגיע משהו פיצוץ לעיר, קוראים לזה 'טריפ' או LSD אנחנו נלהבים, איפה אפשר למצוא? שואלים אותו. בכרם הוא עונה.
כמה עולה? 25 לירות.
עכשיו תעשו חשבון, 'אצבע' עלתה אז 5 לירות לא סתם אצבע אלא 'אצבע אצבע'.
25 לירות נשמע הרבה, אבל מה, נשמע גם שווה.
טוב, אנחנו יורדים לפנות ערב לכרם, דרורי בפינה, ניגשים אליו ושואלים יש לך LCD וזה הרבה לפני המסכים המפורסמים, מה לעשות אנחנו הבנו אל. סי. די. ובכלל עוד לא תיארנו לעצמנו איזו 'פלזמה' הולכת להיות לנו בראש.
דרורי בחור טוב, אומר לנו, "ילדים זה לא בשבילכם זה משהו חזק" בסדר תביא, אנחנו אומרים לו והוא הרי מכיר אותנו כבר. בקיצור נותן לנו ריבוע נייר קטן ואמר לנו זה טיפה על נייר, אפשר לחתוך לשניים.

בכדי להיות במקום בטוח בזמן ה"מסע" (מאוחר יותר כבר היו לזה הרבה שמות, 'מצחיקון' למשל) נסענו לדירה של אימי בסוטין על הגג. איתנו היו גידי, היתה טָשִי (שם בדוי, עליה עוד יסופר) ועוד מישהו שאיני זוכר. חותכים לחצי ולפה, עובר זמן ואנחנו מתחילים להידלק ועדיין לא מבינים מה קורה, פתאום אנחנו רואים את מנחם יושב על הרצפה ליד הטלויזיה, אז נדמה עוד היו שידורי הנסיון או משהו כזה, אבל מה, בטלויזיה יש שלג, ומנחם מחזיק אותה בשתי ידיים הראש צמוד למסך ומוציא מפיו קריאות התפעלות, יואו……. איזה צבעים! יואו…. מלא אנשים קטנים! יואו….. ויואו…. בקיצור, סרטים.
ממשיכים לשבת, הראש טס לכל הכיוונים ומנחם אומר, שהולך לשירותים, מחכים ומחכים ולא יוצא, גידי נדמה לי דופק בדלת ואין תשובה, פותח את הדלת ומנחם לא שם, ניגש לחלון ורואה את מנחם שיצא מהחלון והולך על מעקה צר לצד השני של הדירה לכיוון המרפסת, עכשיו תחשבו, קומה חמישית בלי רשת בטחון למטה.
סוף טוב, מנחם מגיע למרפסת, צוחק עד השמיים.
בהמשך, מליון אורות מליון צבעים ועוד סיפורי אותו לילה ארוך שהפיקסלים בעמוד זה לא יסבלו.