יאללה מכות

אחד החיבורים היותר מוצלחים של מנחם ושלי הוא שהיינו ילדי זעם, ילדים כועסים שחייבים לפרוק את כעסם על כל מיני דברים, אם על חפצים ואם על אנשים. פסיכולוגים יכולים לעשות מאיתנו מטעמים, ילדים שהוריהם נפרדו שגדלו ללא גבולות ולמדו את העולם דרך סרטים והתנסות עצמית. דרך מלחמה של השרדות בעולם המפורר שלנו. לפעמים נראה לי שאת "יאללה מכות" אנחנו המצאנו, טוב בטוח שלא אנחנו, אבל בהחלט היינו חלק מ..יאללה מכות. כל מה שהיינו צריכים זאת רק הזדמנות להוציא את הזעם על מישהו, ומסכן אותו מישהו או "מישהויים".

מגרש מכבי הישן בת"א, רח' מכבי ליד קולנוע אוריון.
מנחם ואני משחקים כדורסל במגרש, בחוץ מעבר לגדר מחכה מאשה המכונה גם 'מאשה היפה' שנסיים את המשחק. לאחר שסיימנו יצאנו מחוץ למגרש לכיוון מאשה, אנחנו רואים כמה חבר'ה מציקים למאשה. ניגשנו אליהם והצענו להם להיעלם מהאזור. אחד מהם שנפגע כנראה מאד אמר, 'חכו, חכו תיכף יבוא חבר שלנו שמתאמן כאן למעלה באיגרוף ונראה אתכם'.
אווווו זה התחיל להיות מעניין, אמרנו או קיי אנחנו כאן, מחכים.
לאחר זמן קצר הגיע בריון קטן מנופח שרירים שואל מה קורה? ומי מאיים על החברים שלו? ויכוחים, חילופי פוזות וכו' שורה תחתונה מחליטים, הולכים מכות אחד על אחד, המתאגרף הקטן 'ילך מכות' עם אחד מאיתנו. מנחם ואני מנסים לשכנע אחד את השני מי מאיתנו יעמוד מולו, מנחם מחליט שהפעם תורו ואני אהיה הגיבוי אם מישהו מהם יפריע למהלך הקרב. שניהם מתקרבים אחד לשני, המתאגרף הקטן נכנס לפוזיציה של התקפה, כנראה כמו שלמד שם בקומה שניה בבית מכבי, ולפני שמבין מה קורה, חוטף סריה ממנחם שמעיפה אותו לרצפה, מנחם רוכן מעליו כדי להמשיך להכות, החברים של המתאגרף שרואים את הכוכב המחוץ שלהם קופצים על מנחם ומתחילים להכות, אני מצטרף מיד ומתחיל להכות לכל עבר, מעיף אותם ממנחם, פתאום אני מרגיש ידיים שאוחזות בי אחד מכל צד מצמידים אותי לגדר של המגרש בתנוחת צליבה ומולי מתקרב המתאגרף הקטן שולח לי אגרוף ישר לפנים, מה שאני רואה באותו רגע זה את כל כוכבי שביל החלב מתעופפים מול העיניים. מבעד לערפילית אני מרים למתאגרף הקטן בעיטה אדירה לביצים שפוגעת בול, בזמן שהוא מתקפל ובחמת זעם אדירה, אני מושך את הידיים שאוחזות בי בכוח שלא יודע מאיפה שאבתי אותו ומעיף את השניים אחד לכיוון השני, בדיוק כמו שלמדנו בסרטים. המתאגרף הקטן קם ובורח יחד איתו גם השניים שאחזו בי ועברו התנגשות רצינית אחד בשני. האף שלי מדמם, אני מתקדם לכיוון הכביש לחפש את מנחם ורואה את יתר החבר'ה שלהם בורחים לכיוון רח' קינג ג'ורג', מהצד מגיח מנחם מנופף עם מוט ברזל ביד רואה אותי וצועק אלי, איפה הם? איפה הם? ברחו לשם, עניתי לו, מצביע לכיוון קינג ג'ורג'. החגיגה הסתיימה.
משם הלכנו לבורוכוב לבית של מנחם, הגענו הביתה עם כמה קרעים בבגדים, מרים (אמא של ורדה ומנחם) מסתכלת עלינו ואומרת:
נו, עוד פעם הלכתם מכות?
טוב, בואו תתקלחו ותחליפו בגדים.