תנו לי עוד – סוליות

השנה 1973, קיץ. מלחמת יום כיפור עדיין לא נולדה ובתוך השאננות הכלל תל אביבית של אותם ימים אנחנו משתלבים לא רע בכלל.

בועז ואני יושבים ומנגנים עם כל המרץ והשיר הוא בלוז על המזח. השורה החוזרת על עצמה היא "תנו לי עוד" ואנחנו צועקים אותה במלוא גרוננו תוך פריטה מסיבית על הגיטרות שלנו.

השכנה ממול שכנראה נמאס לה מאיתנו החלה לצעוק כמו משוגעת "תפסיקו כבר עם הסוליות".

היינו בטוחים שהגברת יודעת עלינו משהו שלא רצינו שתדע וממילא סוליות לא היו תמיד על השולחן אבל אצבע תורנית היתה תמיד והחשש היה שמא ילשינו עלינו, אבל חששותינו התבדו. לקח עוד זמן מה עד שהבינונו כי הגברת שומעת "סוליות" במקום המשפט "תנו לי עוד" וכך יכולנו להמשיך במרץ לשיר הבא.

אז הנה בלוז על המזח מהימים שבהם נבנה שובר הגלים הראשון מול חוף שרתון. הביצוע הוא של יורם לוי.