כל ירח וענניו

זה היה יום שישי, אמצע הלילה. יוסי ואני בעיצומו של טריפ ישובים במרפסת החדר ברח' טרומפלדור. בשלב מסויים משתררת שתיקה וכל אחד מאיתנו במסע אל תוך עצמו.

לאחר זמן ממושך של שתיקה, אני שם לב שיוסי תקוע עם ראשו למעלה ומבטו לכיוון הירח. המראה הוא יפה, חצי ירח שסביבו שטים עננים המשנים צורתם מדי כמה דקות. אני מפנה מבט אל יוסי ושואל אותו מה הוא רואה. יוסי לא מתרצה מהר אבל לאחר כמה דקות הוא מסביר לי את תנועת העננים ואת כל העולם שהוא רואה בתוך התמונה הזו.

לאחר שתיקה נוספת אמרתי ליוסי שלדעתי הירח שהיה שבוע קודם היא מלא והעננים שסביבו היו סוערים ותיארתי לו תמונה אחרת אולי מתוך התגרות או שרציתי "להיות בעניין" ולגלות התעניינות בירח ובעננים שסביבו.

יוסי מפנה מבט מלא חמלה לכיוון שלי ומפטיר בטון דידקטי "טוב, כל ירח וענניו" כרוצה לומר שאין מה להשוות כי לכל תופעה ולכל דבר יש את היחודיות שלו. המשפט הזה הפך בהטיות שונות לאבן דרך והשתמשנו בו המון לאורך השנים.