זה קרה אחרי תקופה קצרה שגרנו בוייצמן.
אנחנו יושבים בדירה, ויודעים שליוסי ז"ל היתה חברה שגרה לא רחוק משם, וסיפרה לו, שהשכנים נסעו לחו"לון לתקופה של כמה שבועות. אצלנו כמובן נדלקו כל המנורות המזמזמות, גרנו בדירה כמעט ריקה, אז עלתה המחשבה, אולי יש שם משהו שנוכל להישתמש.
שפיות? לא.
הלכנו לדירה כמה חברה…. אני זוכר ששמנו את רוב הדברים בתוך סדינים גדולים, הכל, מכל הבא ליד, בקיצור? העברנו את רוב הדירה לוייצמן.
למטה, חיכתה לנו מונית, ושירדנו במדרגות, יצאה שכנה ושאלה אותנו, אם הם עוברים דירה? היא התכוונה למשפחה. אמרנו כן .שהם נישארים באמריקה . בקלילות כזאת שהיתה לנו באותם ימים.
העמסנו על המונית כמה נגלות (מעניין שנהג המונית אפילו לא צייץ) כמה מאות מטרים נסיעה, וזהו.
בקיצור, צחוקים, אם הבנאדם היה ניכנס אלינו לדירה היה קשה לו למצוא את ההבדל, והמבין יבין.
זהו… היתה לנו דירה מרוהטת, עם כלי כסף. סדינים לקיץ, סדינים לחורף, מבחר מובחר.
(ברצוני לציין שלסיפור אין שום קשר עם המציאות)
כאן אפשר לראות את הבניין הדמיוני שאין לו שום קשר למציאות
2 מחשבות על “העברת דירה”
תרשו לי לחדד לכם את האירוע, למה אני זוכר אותו? כי דירת הגג של אימי הייתה ממול והשקיפה על הדירה הזאת ברח' פישמן פינת סוטין.
בדירה הזאת גרה X חברה של צביה מר"ג שהייתה חברה של יוסי. מנחם כמו שאומרים היום "עשה את X".
כשנודע שהוריה של X נסעו לחו"ל עבר הריהוט הנ"ל לדירה בוייצמן, כפי שנזכר בסיפור למעלה.
אני זוכר את הפניקה שאחזה בX כאשר גילתה את הדירה הריקה.
המשכנו להיות בקשר עם X וברבות הימים כאשר התחתנה עם Y הימאי נולד להם ילד וקראו לו מעוז, כי השם מצא חן בעיניה.
התחלנו להשתפן? אל תדאג, יש חוק התיישנות על זה.
אני זוכר יפה כמו יום בהיר איך העברנו את הדירה על כל תכולתה. אני גם זוכר איך נסעתי במונית באמצע הלילה כדי להביא סדין גדול מלא בכלי מטבח שנשאר בדירה וירדנו במדרגות רועדים מפחד ובכל פעם שהצלחות שקשקו עצרנו את נשימתנו.
ירדנו ארבע קומות בחמש דקות בערך שנראו כמו נצח ונהג המונית חיכה בסבלנות והעמיס את הכבודה על הגגון בלי שאלות מיותרות.
כשאני חושב על זה היום זה נשמע לי באמת מטורף עד כדי דמיוני לגמרי. איזה שוק היה למסכנים שחזרו מחו"ל ומצאו שאין להם כמעט כלום בדירה, אפילו כפית לערבוב כוס קפה לא השארנו שם.