אולי תאהבו גם
אחד החיבורים היותר מוצלחים של מנחם ושלי הוא שהיינו ילדי זעם, ילדים כועסים שחייבים לפרוק את כעסם על כל מיני דברים, אם […]
למעשה שכחתי מהסיפור עד שמוזי ביקש ממני לכתוב, אז את הסיפור אני מקדיש למוזי. ככה זה מתחיל: יום אחד בא אבא שלי […]
"טָשִי והעיר הגדולה" – פעם אחרונה שאני נכנס אחריך יום אחד מנחם ואני בחנות התקליטים והצילום שהייתה צמודה למשרד, יושבים, שומעים מוזיקה ומעבירים […]
נתחיל מזה שמנחם ישב בבית סוהר פה בשוויץ מרחק חצי שעה נסיעה מאיפה שגרתי. אז כמו שחשבנו בימים ההם, אי אפשר היה […]